געגועיי לברלין

ברלין, גרמניה, נובמבר 2011, הפעם הראשונה שלי (והיחידה עד עכשיו -_-) בגלריית לומוגרפיה רשמית. אחד מקירות החנות הוא בעצם קיר הלומו הגדול ביותר בגרמניה, עם יותר מ-12,000 תמונות. יש שם גם פינת ישיבה עם ספרי לומוגרפיה, כל מצלמות ועדשות הלומוגרפיה האפשריות ומה לא. בכל מקרה, קניתי את Lomography Redscale XR 50-200 ואת Lomography Earl Gray שרק יצא באותו עת, הצדעתי למוכר הנאור ויצאתי מהחנות. בדרכי למוזיאון היהודי של ברלין עצרתי בפארק בסל, הכנסתי את הפילם ללוביטל היקרה שלי, הגדרתי את הרגישות ל-125 ו-וואלה! חווית ה-120 הראשונה שלי החלה.

הבאתי את הפילם לפיתוח וסריקה לאחת מחנויות הצילום הנפלאות בעירי (לא באמת) וקיבלתי בחזרה את הסריקה הנפלאה (שוב, לא באמת). בתמורה לשירותו המקצועי, המוכר קיבל ממני 20 ש"ח, קללות אין ספור (שנאמרו במחשבותיי) ואת הבטחתי לא לחזור אליו יותר (גם זה, במחשבותיי). כל סיפור האכזבה שלי מחנות הצילום הזכיר לי בעצבות את ברלין המדהימה והסתווית, והלכתי לי בחזרה אל ביתי הקטן, במרמור קל וכיסופים אין סוף. ועל כך נכתב: "געגועיי לברלין".

מקום: בסלפארק, ברלין, גרמניה, ה-7 בנובמבר, 2011.
סרט: Lomography Redscale XR 50-200, 120.

מצלמה: Lomo Lubitel 166 Universal.