Kodak Ektar בליל אפריל, 2011

אלו תמונות שצולמו על Kodak Ektar 100, הפילם המקצועי של חברת קודאק שקוראת לו "הפילם הצבעוני החלק ביותר בעולם" (The World's Finest Grain Color Negative Film - גרעיניות דקיקה). תכל'ס, הם די צודקים. לא בדקתי את כל הפילם בעולם, אבל הגרעיניות כאן (אפילו שצילמתי כמעט את כולו בלילה) ממש לא נראית. חסות מחברת סונול וממשיכים.

פילם, שנת 73'

לפני חודש בערך קניתי ב-0 ש"ח פילם ישן שמצאתי בארגז מצלמות הפילם של חנות היד השנייה שאני מבקר בה תכופות. פנטזתי לעצמי שאפתח אותו ואמצא בו אוצרות זהב!
לפני שפיתחתי אותו, רציתי לברר קצת מידע על שנת ייצורו וכדומה בכדי לדעת מתי בערך צולמו התמונות. הפילם היה Kodacolor II. וויקיפדיה סיפרה לי עליו את הדברים הבאים:

"Kodacolor-II was the first of a new generation of Kodak color negative films using the C-41 process. It was designed as a major improvement to meet the needs of the small 13×17 mm negatives used in 110 film for the Kodak Pocket Instamatic cameras.

The film was initially released in 1972 in the 110 size only, so that non-Kodak processing labs would have time to set up lines using the C-41 process. The other sizes were released in 1973."

מה שהיה רלוונטי מבחינתי זו העובדה שהפילם בגרסת 35 מ"מ יצא רק בשנת 1973, אז תאריך הצילום לא יכול היה להיות מוקדם יותר מזה. נחמד היה גם לגלות שזהו הפילם הראשון שפותח בתהליך C-41, כיום פורמט הצבע הכי שמיש בערך (בנוסף ל-E6 - פילם פוזיטיב).

אין לי כימיקלים לפיתוח פילם צבעוני (מה יהיה עם זה, באמת?) ולא רציתי לתת אותו לפיתוח במעבדה. סתם, הרגשתי שבא לי לפתח אותו לבד. חוץ מזה, אם אני מפתח פילם צבעוני בעצמי ללא כימיקלים של C-41, האפשרות היחידה היא: קפנול! ואין דבר יותר כייף מלהכין את המפתח (Developer) שלך בעצמך!

פריים מספר 1

אם יש ספק, דחוף אותו מאדן החלון!

שלום רב ודברי הבלים!
כרגיל, אני כותב את חוויותיי הרבה אחרי שחוויתי אותן.

והפעם: משיכה ודחיפה של פילם.

או באנגלית: משיכיישן ודחיפיישן של פילם.

או באנגלית אמיתית: Push and Pull Film Processing.

הגדרה!
"דחיפת פילם" הוא תהליך הכולל הצבת קניסטר (או קסטה בשפה הישראלית) הפילם על אדן החלון, ולאחר מספר דקות שבהן הפילם התרגל למצב החדש, בשקט-בשקט מתקדמים אליו מאחורי הגב ודוחפים אותו אל עבר החוץ אל תוך רחמיו של כוח הכבידה. לתהליך "דחיפת הפילם" יש תהליך נגד הנקרא "משיכת הפילם" בו מבצע הדחיפה (בדר"כ) לוקח חבל קטן, מכין לאסו ותופס את הפילם בטכניקה מדהימה שנייה אחת לפני שפוגע בקול חבטה עמומה באמא אדמה.

עץ קייסריתי בניגודיות מרעננת

הגדרה אמיתית (ומשעממת)!

"דחיפת פילם" הוא תהליך הכולל פיתוח יתר של הפילם על מנת לפצות על חשיפת חסר (יש מילה כזאת, נכון?) במילים אחרות:
מצלמים/חושפים פילם עם רגישות של 100 (ISO) כאילו מצלמים/חושפים פילם עם רגישות של 400 (ISO), כלומר דחיפה של 2 מדרגות (אפשר יותר, אפשר פחות).

התוצאות הן ניגודיות גבוהה יותר, גרעיניות גבוהה יותר ואובדן קטן של איכות (איכות זה לאנשים חסרי חזון)."משיכת פילם" הוא תהליך בדיוק הפוך.

מה שטוב בדחיפת פילם זה שניתן לצלם עם פילם בעל רגישות נמוכה, 100 לדוגמא, במצבים בלי הרבה אור שדורשים פילם בעל רגישות גבוהה יותר.

קפנול 101

לומוגרפרים יקרים ולומוגרפריות יקרות!
בשורה משמחת לכל אוהבי ואוהבות ה-"לעשות את זה בעצמך"; אם אתם רוצים להרגיש עוד יותר מעורבים בתהליך יצירת תמונות הלומו שלכם, זה המדריך בשבילכם. כך תוכלו להכין תערובת לפיתוח פילם צבעוני (ליצירת פריימים בשחור לבן - X-Pro) ופילם שחור לבן בעצמכם.

התערובת הביתית והמגניבה נקראת "קפנול", המוצרים הדרושים להכנתה הם:

• אבקת סודה לכביסה.
• ויטמין C.
• קפה נמס.
• מים.

Kodak Gold 200 ב-20 מע', 16:30 דק' 

פיתוח קפנול ראשון שצלח (בערך)!

אחרי ניסיון ראשון כושל של פיתוח בקפנול שעליו אספר מתישהו, כשיהיה לי כח/רצון/צורך, הגיע הניסיון השני שסוג-של הצליח.

הפריים המוצלח ביותר (לאחר העלאת הניגודיות).

קורות הפיתוח

אחרי שדישדשתי לי באינטרנט בין אתרי הקפנול שונים (כאן, כאן וכאן) החלטתי לחזור ולנסות לפתח שוב (!) בקפנול. סיימתי את ה-Fujicolor 200, שנח לו בתוך ה-Zenit E שלי, הכנסתי אותו לתוך מיכל הפיתוח והתחלתי בהכנת המפתח.

השתמשתי ב-Kaffenol 327:

• 3 כפיות (בערך 15 ג') סודה לכביסה (סודיום קרבונט).
• 2 כפיות (בערך 10 ג') ויטמין C.
• 7 כפיות (בערך 35 ג') קפה נמס "עלית".
• 325 מ"ל מים.

רוב הפילם יצא מוכתם כי משום מה הוא החליט לא להיטען על הגלגלת כמו שצריך והחליט לבגוד בי, יוצרו הרחום! בכל מקרה, לבסוף ויתרתי לו ונתתי לו להיטען כמו שהוא רוצה, והפיתוח לא יצא שווה, כלומר מוכתם בכתמים של פיתוח יתר ופיתוח חסר, כמו שעיניכם הטובות רואות:

פריים מוכתם עקב עקשנותו האידיוטית של הפילם.

געגועיי לברלין

ברלין, גרמניה, נובמבר 2011, הפעם הראשונה שלי (והיחידה עד עכשיו -_-) בגלריית לומוגרפיה רשמית. אחד מקירות החנות הוא בעצם קיר הלומו הגדול ביותר בגרמניה, עם יותר מ-12,000 תמונות. יש שם גם פינת ישיבה עם ספרי לומוגרפיה, כל מצלמות ועדשות הלומוגרפיה האפשריות ומה לא. בכל מקרה, קניתי את Lomography Redscale XR 50-200 ואת Lomography Earl Gray שרק יצא באותו עת, הצדעתי למוכר הנאור ויצאתי מהחנות. בדרכי למוזיאון היהודי של ברלין עצרתי בפארק בסל, הכנסתי את הפילם ללוביטל היקרה שלי, הגדרתי את הרגישות ל-125 ו-וואלה! חווית ה-120 הראשונה שלי החלה.

הבאתי את הפילם לפיתוח וסריקה לאחת מחנויות הצילום הנפלאות בעירי (לא באמת) וקיבלתי בחזרה את הסריקה הנפלאה (שוב, לא באמת). בתמורה לשירותו המקצועי, המוכר קיבל ממני 20 ש"ח, קללות אין ספור (שנאמרו במחשבותיי) ואת הבטחתי לא לחזור אליו יותר (גם זה, במחשבותיי). כל סיפור האכזבה שלי מחנות הצילום הזכיר לי בעצבות את ברלין המדהימה והסתווית, והלכתי לי בחזרה אל ביתי הקטן, במרמור קל וכיסופים אין סוף. ועל כך נכתב: "געגועיי לברלין".

מקום: בסלפארק, ברלין, גרמניה, ה-7 בנובמבר, 2011.
סרט: Lomography Redscale XR 50-200, 120.

מצלמה: Lomo Lubitel 166 Universal.